פסק-דין חלקי בתיק בג"ץ 9404/11

השופט א' רובינשטיין:

א.        עניינה של העתירה בבקשתם של העותרים כי בית המשפט יורה למשיבים להעניק לעותרים 6-1 תעודות זהות ישראליות, ולחלופין אישורי שהיה ועבודה קבועים. העותרים מבקשים גם, כי בית המשפט יורה למשיבים לפרט מהן אמות המידה לפיהן נקבעת הזכאות לקבלת אישורי שהיה בישראל באמצעות הועדה לטיפול במאוימים (משיבה 4, להלן ועדת המאוימים) ולקבלת אזרחות ישראלית.

רקע והליכים

ב.        לפי הנטען בעתירה הנוכחית, העותר 7 שיתף פעולה עם שירות הבטחון הכללי (משיב 2), ועותרים 6-1 הם בני משפחתו, תושבים שמקורם בשטחי הרשות הפלסטינית. כנטען, נוכח עברו של עותר 7, נשקפת לעותרים 6-1 סכנה בשהיה בשטחי הרשות. כפי שיפורט לקמן, העתירה הנוכחית היא השלישית במספר העוסקת בעניינם של העותרים.       

ג.        ביום 13.7.08 הגישו העותרים 5-1 ו-7 עתירה (בג"ץ 6230/08 פלונים נ' ראש ממשלת ישראל), בה ביקשו כי יוענקו לעותרים 5-1 (ולהוריהם) תעודות זהות ישראליות ולחלופין אשרות שהיה. עתירה זו נדחתה בפסק דין מיום 20.9.10 (השופטים רובינשטיין, ג'ובראן ועמית). בפסק הדין נאמר, כי  "במקרה דנא שוקם העותר 1 [העותר 7 דנא - א"ר] יחד עם משפחתו הגרעינית לעת הרלבנטית", וכי לדבריה של ועדת המאוימים, "לא נשקפת סכנה לחייהם [של עותרים 5-1] בשל חשד לשיתוף פעולה עם גורמי הבטחון". באשר לבקשה לפרט את אמות המידה לפיהן ניתנים אישורי שהיה או תעודות זהות ישראליות נאמר, כי הללו חסויות; עם זאת נאמר, כי על הנמקתה של ועדת המאוימים בהחלטותיה להיות ממצה ככל הניתן.  

ד.        ביום 25.11.10 הגישו העותרים 5-1 ו-7 עתירה נוספת (בג"ץ 8652/10 פלונים נ' ראש ממשלת ישראל), בעקבות בקשה נוספת שהגישו לועדת המאוימים, אשר סורבה אף היא. בעתירה זו נטען, כי העותרת 4 דנא עברה עינוי קשה ביותר של אונס. עתירה זו נדחתה על הסף ביום 21.3.11 (השופטים גרוניס, נאור וארבל). בפסק הדין נאמר, כי "המשיבים טענו בתגובתם המקדמית כי הטענה בדבר מעשה אונס שאירע לעותרת 5 [העותרת 4 דנא - א"ר] נטענה באופן שלא איפשר את בירורה, מבלי שצוין תאריך המעשה וללא ביסוס הטענות בדבר זהות האונס ... מנימוק החלטת וועדת המאוימים עולה כי ככל שיהיה בידי העותרים לבסס טענתם בדבר שינוי נסיבות ובפרט בדבר מעשה האינוס - פתוחה בפניהם הדלת לשוב ולהעלות טענות אלה בפני הועדה ואף להשיג על החלטתה בפני בית משפט זה אם יסברו כי נפל בה פגם".

ה.        בעתירה הנוכחית (שהוגשה ביום 19.12.11) נטען, כי ביום 25.8.11 פנו העותרים 6-1 לועדת המאוימים בבקשה מחודשת לקבל אישורי שהיה, אולם עד למועד הגשת העתירה לא נענתה פנייה זו. נטען, כי פנייה דומה נעשתה למנהלה הבטחונית לסיוע (משיבה 3). יחד עם העתירה הוגשה בקשה לצו ביניים, לפיו ייאסר על המשיבים להרחיק את העותרים 6-1 מישראל. בתגובת המשיבים מיום 26.12.11 נאמר כי עסקינן בעתירה מוקדמת, שכן ועדת המאוימים טרם הכריעה בבקשתם האחרונה של העותרים 6-1.

ו.        ביום 1.1.12 ניתן צו ביניים (מפי השופט - כתארו אז - גרוניס), האוסר על הרחקתם של העותרים 6-1 מישראל. 

ז.        בהודעתם מיום 31.1.13 עדכנו המשיבים, כי ביום 3.1.13 נדחתה בקשתם של העותרים 6-1. לפי ועדת המאוימים (נספח א' להודעה), "הערכת הסיכון העדכנית שהתקבלה על סמך התשתית העובדתית שהוצגה בפני הוועדה הינה כי לא קיימות אינדיקציות למאוימות עדכנית וכי לא נשקפת סכנה לחייהם של הנדונים בשטחי איו"ש". באשר לעותרת 4 נאמר, ש"צורפו מסמכים כי בוצעה לה הפסקת הריון בבית חולים, באחד המסמכים צוין כי ההריון הופסק לאחר שעברה אונס - אין במסמכים הללו כדי להראות כי האמור לעיל התרחש על רקע היותה אחותו של חשוד בשת"פ. אף לאחר בירור שנערך מול בית החולים אסף הרופא בו טופלה [העותרת 4] אין ברשותנו מידע נוסף בדבר הטענות לאונס". בהודעת המשיבים נטען (סעיף 25), כי אף לא אחד מן העותרים 6-1 הוא סייען של כוחות הבטחון (ואף לא היה בעבר), ועל כן אינם עומדים בתבחינים המזכים קבלת סיוע מהמנהלה הבטחונית לסיוע (משיבה 3).

ח.        בהחלטה מיום 17.7.13 (המשנה לנשיא נאור, והשופטים רובינשטיין ומלצר), שניתנה בעקבות דיון שהתקיים במועד זה, הסכימו המשיבים - בהמלצת בית המשפט - כי גורם מוסמך מטעמם יראיין את העותרת 4 בעניין טענת האונס והקשר הסיבתי להיותה אחותו של העותר 7.

ט.        בהודעתם של המשיבים מיום 14.11.13 נמסר, כי ביום 3.9.13 נערך ראיון לעותרת 4. התרשמותה של נציגת המנהל האזרחי, שנכחה בראיון, היתה (מש/2) כי "היה מקרה אונס. אך המקרה לא קשור למאוימות של אחיה". עוד נמסר בהודעת המשיבים, כי בפני ועדת המאוימים הובאו עמדות עדכניות של כל הגורמים הצריכים לעניין "מהן עלה כי אין מידע אודות מאוימות ביחס למי מהעותרים".  כעולה מהודעת המשיבים, ביום 21.10.13 דחה הגורם המוסמך את בקשתם של העותרים, בציינו כי "על פי הערכת הסיכון העדכנית, שהתקבלה על סמך התשתית העובדתית וכלל המידע שהוצג בפני הוועדה ... אין אינדיקציה עדכנית לחשדות כלפי בני המשפחה כפי שטענו וממילא גם לא למאוימות או לסכנה לחייהם בשטחי איו"ש". עם זאת, המליץ יו"ר הועדה לעותרת 4 לפנות למשרד מתאמת רווחה במינהל האזרחי "על מנת לבחון מתן סעד כלשהו הנוגע למקרה האונס".

י.        בתגובת העותרים מיום 28.11.13 נטען, כי מהראיון שנערך לעותרת 4 עולה שמקרה האונס אירע על רקע היותה אחותו של עותר 7. נאמר, כי ועדת המאוימים לא קיימה דיון, וכי המידע שהוצג בפניה היה לאקוני.

הדיון בפנינו

יא.      בדיון ביום 24.2.14 טענה באת כוח המדינה, כי ועדת המאוימים קיימה דיון בעניינם של העותרים, וכי ההחלטה שצורפה להודעה מיום 14.11.13 היא החלטתו של הגורם המוסמך (לפי סעיף 3ג לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003). בתשובה לשאלת ההרכב, האם ניתן להסכים כי העותרת 4 - והיא בלבד - תקבל מעמד בישראל, השיבה באת כוח המשיבים כי המקרה דנא אינו נכנס לגדרה של הוראת השעה, וכי בימים אלה מתכנסת ועדה, אשר דנה בסיטואציות כגון דא. המלצותיה של ועדה זו - כך נמסר - צפויות להתגבש בתוך שלושה חודשים. בא כוח העותרים לא קיבל את הצעתנו לצמצם את העתירה לעותרת 4 בלבד.

הכרעה

יב.       לאחר העיון חוששנו, כי אין מנוס מאי-היעתרות לעתירה, ככל שהדברים אמורים בעותרים 3-1, 6-5 ו-7. טענתם של עותרים אלה, לפיה נשקף להם סיכון בשטחי הרשות הפלסטינית, נדונה, ושבה ונדונה, בפני ועדת המאוימים. אכן, ועדת המאוימים קיימה ארבעה דיונים בעניינם של העותרים (למעט עותר 6, בעניינו התקיימו שני דיונים), ופעם אחר פעם מצאה - על יסוד המידע וחוות הדעת שנמסרו לה - כי טענת הסיכון שבפיהם של העותרים אינה מבוססת, ועל כן המליצה על דחיית בקשתם. איננו סבורים, כי המקרה דנא מגלה עילה או טעם להתערבות בהמלצותיה של הועדה או בהחלטותיו של הגורם המוסמך (ראו בג"ץ 11295/03 פלונים נ' משטרת ישראל (2007); בג"ץ 9343/11 פלוני נ' ועדת המאוימים (2012)).

יג.       אין ניתן להיעתר גם לבקשתם הכללית-עקרונית של העותרים לפרט את אמות המידע לפיהן ניתנים תעודות זהות או היתרי שהיה, באשר נפסק זה מכבר כי אלה חסויות (בג"ץ 1907/05פלוני נ' ראש ממשלת ישראל), ובאשר - כמפורט מעלה - בקשה זו נדונה ונדחתה בשני פסקי הדין שניתנו בעניינם של העותרים (בג"ץ 8652/10 ו-בג"ץ 6230/08).

יד.       לכאורה שונים פני הדברים לעת הזאת בכל הנוגע לעותרת 4; אין חולק כיום - כך נראה - כי העותרת 4 חוותה אירוע של אונס, הגם שהדעות חלוקות באשר לרקע לו. מכל מקום, גם ועדת המאוימים והגורם המחליט, היו"ר - ובעקבותיהם הפרקליטות - סברו, כי נוכח אירוע האונס יש מקום להבחין בין עניינה של העותרת 4 לעניינם של העותרים האחרים. ראשית, יש מקום כי העותרת תפנה - כפי שהומלץ כאמור על-ידי יו"ר ועדת המאוימים - למתאמת הרווחה במינהל האזרחי, וחזקה שתישמע בנפש חפצה. הפניה תיעשה תוך 21 יום. שנית, כנמסר על-ידי המשיבים, בימים אלה יושבת על המדוכה ועדה, בראשית מנכ"ל משרד ראש הממשלה, שלהמלצותיה עשויות להיות השלכות על עניינה של העותרת. יגישו המשיבים איפוא הודעת עדכון בתוך 90 ימים או בתוך 15 ימים מן המועד בו תינתנה המלצותיה של ועדה זו, לפי המוקדם; בידי העותרת 4 יהא להגיב להודעה זו 15 ימים לאחר מכן. בהיאסף החומר, יוחלט באשר להמשך הטיפול.

כללם של דברים